טיול חברתי במסוק!

טיול מוסק הוא כלי נהדר לשילוב בין חוויות מאוד שונות זו מזו, בואו תראו איך החיבור הזה עובד יפה בשבילכם. הנה שתי הצעות לטיול. אלה הן כמובן הצעות רעיוניות בלבד, ואפשר לשלב מרכיבים שונים כאוות נפשכם. באמצעות שיתוף הפעולה החדש שלנו עם "Israel Helicopters" תוכלו לשלב בין הפינוק ותחושת התעופה של מסוק, לבין המבט המיוחד של התיירות החברתית. צפונה בין אוכלוסיות ונופים:הטיול שלכם יתחיל בכל נקודה מרכזית שנוחה לכם – תל אביב, ירושלים והסביבה או כל מקום אחר. במשך קצת פחות משעה, תראו מקומות מוכרים יחסית, אבל מזווית מאוד שונה. מבט מלמעלה על קו החוף המוכר, יראה לכם אותו פתאום אחרת – תראו את קיסריה והכרמל, תראו מלמעלה את אזור השרון, את שפלת החוף ואת אזור המרכז, ומצד שני תראו את הרי שומרון קרובים מאוד.אחרי כשעה טיסה, תתחילו להנמיך ותבואו לפגוש, בגובה העיניים, פרויקט חברתי מרתק – יקב טוליפ. יקב טוליפ הוא יקב הבוטיק הגדול בארץ, הוא שוכן בתוך כפר תקווה, ומעסיק אנשים בוגרים עם צרכים מיוחדים – מודל תעסוקה ייחודי בארץ של מגורים מותאמים בראיה רחבה מאוד.אחרי הביקור, תמריאו להמשך הטיול שלכם, תשקיפו מלמעלה על הרי הכרמל והגליל התחתון, ותראו איך הגליל התחתון הופך בפתאומיות לתלול ומרשים הרבה יותר כאשר חוצים את בקעת בית הכרם ועולים אל הגליל העליון.העצירה הבאה תהיה בגלידה בוזה בסאסא. זהו עסק שמאחוריו מסתתר סיפור מרתק: הגלידה הוקמה ומנוהלת על ידי שני חברים, האחד יהודי והשני ערבי, והמפגש איתם מעורר למחשבה רבה על סגנון החיים הדומה והשונה, על האתגרים של החברה הישראלית כיום, ועל האפשרות, אולי, לעקוף חלק מהבעיות בכך שמסתכלים על דברים בגובה העיניים, במקום לנסות ולפתור קשיים באמצעות מבט מלמעלה.ניתן לשלב תחנות נוספות בסביבה כגון המסעדה המשובחת בג'יש, או נקודות עניין אחרות.החזרה לאזור המרכז היא שוב לאורך קו החוף שבו, אם תצאו לטיול בשעות הצהריים, הרי שבדרך חזרה תצפו בשקיעה מכיוון מעט-פחות שגרתי. דרומה: גם כאן, הטיול שלכם יתחיל בכל נקודה שנוחה לכם. אתם בוחרים אם להמריא מאזור ירושלים, תל אביב או כל מקום אחר, ומכאן תטוסו דרומה. תוכלו לצפות מלמעלה איך הנוף לאט לאט משתנה, וסגנון הבנייה מתאים את עצמו יותר ויותר לפריפריה, למדבר, ולסגנון החיים הקהילתי יותר שמציעים יישובי מערב הנגב. תגיעו במהלך טיסה בת כ-20 דקות אל אשקלון, ומשם בנסיעה אל מושב נתיב העשרה, שם תוכלו לפגוש בגובה העיניים את היזמת שמאחורי "נתיב לשלום", צמרת זמיר. לפני מספר שנים החליטה צמרת שהיא תוסיף מעט אופטימיות לחומת המגן שנבנתה בין המושב שלה לבין רצועת עזה, ומאז היא מובילה מבקרים לקחת חלק ביצירת פסיפס ענק הפונה כלפי הרצועה.משם תמשיכו בטיסה קצרה אל אופקים, לסיור רגלי, רכוב או באופניים ולמפגש עם פעילים בעיר. הסיור הזה מפגיש את המטייל עם הסיפור של עיירות פיתוח בארץ בכלל – איך הן הוקמו וכיצד אפשר היום לשנות בהן את תמונת המצב.במהלך החזרה לכיוון הבית אפשר לעצור בתחנה נוספת לאירוח ביתי, להיכרות עם אוכלוסיות נוספות או פשוט לחזור בהדרגה ולראות מלמעלה איך הפריפריה מפנה, לאט לאט, מקום למרכז. ​

פוסט אורח: רחלי כהן קינן מספרת איך נולד לוגו "רותם" - תיירות חברתית​

רחלי כהן קינן מספרת על ההגיון שמאחורי עיצוב הלוגו: כמו תמיד, כאשר עומדים לעצב לוגו חדש מתחילים במחקר וחשיבה מקדימה. בודקים מה קורה אצל המתחרים מבחינה עסקית ועיצובית ועורכים ניתוח של החברה אותה אנו מעוניינים למתג במטרה למצוא את הייחוד והבידול שלה מול המתחרים. לא תמיד קל למצוא את השוני והייחוד של החברה, אך במקרה של "רותם" זה דווקא היה קל ופשוט: רותם היא חברה המציעה אטרקציות תיירותיות ופונה לקבוצות ולסוכני נסיעות. עד כאן – שום דבר בלתי רגיל. אבל אז מגיע הטוויסט המעניין - מעבר לגיבוש ול"פאן" האטרקציה האמתית באתרים שרותם מציעה היא המפגש האנושי הייחודי המתקיים בין המארחים לבין הקבוצה. רותם מציעה חוויה תיירותית מועשרת: כיף ועניין המשולבים עם ערכים חברתיים ותרומה לקהילה. מכאן התגבש הקונספט שהיווה בסיס לסקיצות: אווירת טיול כיפית וקלילה עם דגש על מפגש אנושי. הצבעים שנבחרו ללוגו לקוחים מנוף הטיולים הישראלי המוכר לנו: חאקי, ירוק ותכלת. הטיפוגרפיה לא לוקחת את עצמה יותר מדי ברצינות. שם החברה בפונט כתב יד קליל, השורה מתחתיה בפונט מרובע אמנם אך לא רשמי. האייקון המלווה את שם החברה נוצר מאיור שכולנו כבר מזהים כמציין מיקום גיאוגרפי. מה שמתרחש בתוך האיור הוא ייצוג של המפגש האנושי שמקבל פה נראות מאוד בולטת ומרכזית.  כמו כן יש התחכמות והשתעשעות גרפית בלוגו בכך שאנו רואים בו זמנית פנים פרונטליות ושני פרצופים בפרופיל הפונים אחד כלפי השני ומחייכים, כי תיירות חברתית זה פשוט כיף! ​

אוכל חברתי

הנה עוד אחד מהאתגרים של התיירות החברתית:  בהרבה מקרים בתיירות החברתית, מדובר על עסקים קטנים יחסית, שקשה להם לקלוט קהל רחב והם מעדיפים לקבל קבוצות בתיאום. אבל חריג בנושא הזה הוא תחום ההסעדה. בארץ קיימות כמה מסעדות ברמות שונות ובמקומות שונים, שמעסיקות בני נוער בסיכוי, ובכך מאפשרות להם להתנסות בעבודה מסודרת, לרכוש הרגלי עבודה, ולהגדיל את סיכוייהם להמשך חיים נורמטיבי. אז אם רציתם לבקר באתרי תיירות חברתית, אבל לא הסתדר מסיבה כזאת או אחרת, עדיין אפשר ללכת על "אוכל חברתי", ואם אתם מטיילים בחופשה עם ילדים – הם גם יכולים ללמוד מזה משהו על הדרך. אם לא צויין אחרת – אין צורך לתאם. סעו לפי המפה המוטעמת באתר. הנה הקישורים לכל הדפים העוסקים באוכל, מדרום לצפון:  מצפה רמון ערדרינגלבלום תל אביב - ליליות ירושלים - אנהמטעים (גן הנדיב ליד זכרון יעקב) סאסאכפר וורדים​

סיפור ההקמה

מדי פעם עולה השאלה מאיפה צץ הרעיון של תיירות חברתית. ובכן, הכל התחיל בוואדי א-ריחא, מצפון למצפה רמון, כפר קטן ולא מוכר. באותה תקופה העברתי קורס בכפר, שמטרתו היתה ללמד אותם איך להדריך. זה נשמע, על פניו, די פשוט: מדובר על אנשים עם ידע נרחב בנוגע למסורת שלהם, המסורת הבדואית, ואני הייתי אמור "בסך הכל" ללמד אותם איך להעביר הלאה את התחושות ומעט מן הידע. אלא שכמובן שה לא היה פשוט כפי שזה נשמע כלל ועיקר. למעשה, המשימה באמת היתה להפוך קבוצת שתקנים לחבורה של דברנים יוזמים. ממש "היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו".אתגר משמעותי נוסף היה בעובדה שהם ראו את הזהות הבדואית שלהם כנטל ועלי היה להפוך אותה לנכס, תוך שימוש בכלי המופלא הקרוי "תיירות".לשמחתי, ליוו את הקורס אנשים נבונים ורחבי לב – סלמן סדאן ורז ארבל – שהבינו את המשמעות החברתית של התהליך, לצד התהליך המקצועי-הכשרתי שהתחולל.  לאורך קורס בן מספר חודשים בו המשתתפים תרגלו מגוון סוגי הדרכה, התחולל תהליך מרתק של זקיפת קומה ובניית מעין "גאוות יחידה". התלמיד שהתבייש, התחילת הקורס, לספר על חוויותיו כילד בכפר, הפך לזה שיוזם את השיחות עם ילדים, ומלמד אותם איך לשחק בלי שיש מולם מסכים מסוגים שונים. הבחור שהתבייש בשל התדמית הבעייתית שיש לציבור הבדואי בארץ, הפך את הנקודה הזאת לנקודת הפתיחה של הדרכות שלו מול מבוגרים.במילים פשוטות: מושא הבושה שלהם הפך לגאווה.  מכאן קצרה הדרך להבנה שאת אותו התהליך בדיוק, ניתן ליישם במקומות ובציבורים אחרים בארץ ובעולם. בשנת 2012 הקמתי בשיתוף עם עמותת "חברים בטבע" את מיזם האירוח "בית אמבוסה", וכעת אני מרכז כאן את כל המידע על אתרים וארגונים מסוג זה בארץ, מלוה אותם ומסייע להם.החזון שלי הוא לראות את התיירות החברתית משתלבת כנורמה בכל טיול או יום כיף של קבוצת מטיילים ישראלית. אז כשאתם מתכננים טיול – חפשו אתרי תיירות חברתית.  

אתגרים ייחודיים לתיירות חברתית, ואיך להתמודד איתם

לתיירות החברתית יש אתגרים ייחודיים משלה, וכדאי לדעת איך להתמודד איתם, וכך להנות הרבה יותר מהמגזר המיוחד הזה. הנה כמה מהאתגרים הייחודיים, והצעות להתמודדות. רלוונטיות או חוסר רלוונטיות: במפגש בין-אישי נחשפות נקודות דמיון ושוני בין תרבויות. התייר, שחושב שהוא עומד לשמוע סיפור של מישהו "אחר" או "שונה", מגלה לפתע נקודות דמיון מפתיעות לחייו שלו. נקודות הדמיון הללו יוצרות תחושה של רלוונטיות ושל קשר עמוק, בין התייר לבין המארח המקומי. אותה רלוונטיות היא, אם כן, המפתח לכך שחוויית המפגש תהיה חוויה משמעותית ונעימה עבור שני הצדדים. נקודה זו תעבור כחוט השני לאורך הדוגמאות המובאות בהמשך. כדי ליצור רלוונטיות אין תחליף להבנה מעמיקה של התרבות ממנה מגיע התייר מצד אחד, ושל מושא המפגש מצד שני.אותה רלוונטיות היא המפתח לכך שחוויית המפגש תהיה משמעותית ונעימה עבור שני הצדדים.להלן מספר נקודות כשל שמאפיינות תיירות מפגשים. כאשר הרלוונטיות של המפגש נשמרת, והעבודה מצד המארגן נעשית בצורה מקצועית, קל יחסית להתגבר על אתגרים אלו. פולקלור או שטחיות? מפגש אנושי יכול להתחיל מחוויה של פולקלור – ריקוד, מוזיקה, אוכל וכד'. אלה הם כלים שיכולים לפתוח צוהר אל העולם המקומי המיוחד, אולם אפשר וכדאי להעמיק אל מעבר לפני השטח. חוויה שבה מכירים את האתגרים של חברה אחרת היא חוויה שלא בקלות תישכח, למרות, ואולי בגלל, שהיא פחות "סטרילית".כיצד להימנע משטחיות? תיאום ציפיות מול הספק: כאשר ברורה הציפייה למפגש משמעותי ומעמיק, קל יותר למארחים לעמוד בה.  מורה הדרך חייב להכיר לעומק את התרבות שבה עוסקים באותו מפגש. היכרות כזאת תאפשר לו\לה לשאול "שאלות טריגר", שיגרמו למפגש להתקדם ולהיות משמעותי ועמוק יותר. פירוט יתר וחוסר מיקוד: במקרים רבים מדובר במארחים שהאירוח וההדרכה אינם המקצוע העיקרי שלהם, אלא היתרון המשמעותי שלהם הוא בהיכרות האינטימית עם התרבות שהם מציגים. לעתים המפגש של מארח שכזה עם קהל חסר רקע, גורם לכך שהשיחה עוסקת באופן מוגזם בנושאים שוליים באופן מפורט מדי/שאינם מצדיקים מיקוד כזה.כיצד להימנע מחוסר מיקוד? בחירה של נושא אחד כנושא מרכזי שבו המפגש יעסוק. לעיתים עולה חשש שהתיירים "יפסידו" נושאים אחרים, אולם אין צורך לחשוש משום שבכל מפגש אנושי, גם כאשר הוא ממוקד מאוד, עולים מגוון נושאים אחרים הקשורים לנושא העיקרי. המיקוד בנושא אחד מרכזי גורם לכך שההדרכה ברורה ומובנת לתייר.חשובה ההבנה של מורה הדרך לגבי טיב המפגש, הרקע התרבותי, והייחוד של קבוצת האוכלוסייה עמה מתרחש המפגש. מורה הדרך חייב להכיר גם את האתגרים היומיומיים העדכניים ולא רק את ההיסטוריה של אותה קבוצה. אפולוגטיקה: לעיתים קרובות, מארחים שאינם מדריכים מקצועיים נוטים ליפול אל סגנון אפולוגטי בזמן ההדרכה. משפטים כגון "אולי זה לא בדיוק מה שאתם רגילים לראות אבל...."; "אנחנו יודעים שאתם רגילים ל.... אבל....", נאמרים לעתים על ידי קבוצות אוכלוסייה שונות שאצלן קורים מפגשים. משפטים כאלה נאמרים מתוך כוונה טובה, אך יוצרים אי נעימות משני הצדדים: המארח והמתארחים.כיצד להימנע מאפולוגטיקה? בשלב ההזמנה, מומלץ להגדיר לספק נקודה או נושא מרכזי שבו הקבוצה מתעניינת. גם אם המפגש הוא הצעה של הסוכן המארגן, ולא דרישה של הקבוצה, מיקוד בנושא מרכזי מונע גלישה אל התנצלויות, משום שהוא שם את המומחיות בידי המארח של המפגש.זמן קצר לפני הגעת הקבוצה, טלפון מצד מורה הדרך או ראש הקבוצה, ובו נאמר למארח שהקבוצה מעוניינת במפגש, וממקד את הנושא המרכזי, יוצר שוב מצב כפי שהוזכר לעיל, שבו המומחיות היא בידי המארח ועל כן אין מקום או צורך באפולוגטיקה.במקרים רבים, קבוצת אוכלוסייה שמארחת קבוצת תיירים, מקבלת מהמפגש לא פחות ממה שמקבל התייר. כאשר התיירים מבינים את העובדה שקיימת כאן תרומה הדדית, המפגש מקבל אופי שונה מאוד. כדי שהתייר\ת יבין את העובדה שהוא למעשה תורם משהו, ולא רק מקבל שירות תמורת תשלום, מורה הדרך צריך להסביר את טיב המפגש מבעוד מועד. מחסום שפה ויצירת חוויה: לעתים התייר מעוניין להיפגש עם קבוצת אוכלוסיה שבה קשה למצוא מישהו שמדבר בשפתו. המפגש יכול בכל זאת להיות משמעותי אם יוצרים אותו תוך חוויה בלתי אמצעית, שמתווכת, בלית ברירה, על ידי מתרגם. לדוגמא, מטיילים סיניים שהתעניינו בחוויה של חיי קיבוץ, חוו חוויה עמוקה למרות פערי השפה, כאשר ניגשו לגינה קהילתית של קיבוץ עירוני, וקטפו ירקות שונים יחד עם אנשי הגינה. ההסבר הראשוני אמנם לקה בחסר בשל פערי התרגום, אך עיקרי הדברים הובנו, והאווירה שיצרו אנשי הקיבוץ העירוני חצתה את מחסום השפה.  

...
...