מה הופך תיירות לחברתית?​

אז מה הופך תיירות לחברתית?-----זו שאלה שעולה די הרבה. מה מגדיר אתר תיירות כאתר תיירות חברתית?במהלך סוף השבוע האחרון עלה לאתר וואלה מאמר של התאחדות סוכני הנסיעות (קישור כאן), שמראה שהמונח הזה הפך כבר לבאז-וורד שחובה להשתמש בו, אבל איך בוחנים אתר בהיבט חברתי? כאן אנחנו אומרים דבר פשוט. חברתי פירושו לסייע לניידות (מוביליות) חברתית של שכבות חלשות. אם האתר שבו אני מבקר מייצר תהליך, שמסייע למישהו מעשירון 2 לטפס לעשירון 3, אז מדובר על אתר חברתי. ואם לא? אין בכך דבר רע, אבל זה לא נחשב כאן כאתר חברתי.זו הסיבה שבגללה בכל עמוד כאן יש שורה "ערך חברתי". האתרים המופיעים כאן צריכים להגיד במשפט קצר וברור מה מנגנון העשייה החברתית שלהם. (ומובן כמעט-מאליו, שאם המוצר לא מספיק טוב בשביל עולם התיירות אז הוא לא יוכל להיות כאן). אבל מכיוון שבדפי האתר זה תמיד מופיע כמשפט בודד, אולי כדאי סוף סוף להתעכב על המודלים השונים ולהסביר אותם. מתן במה והעצמה דמיינו בחור בדואי, שחי בפזורה הדרומית של הנגב או אישה אתיופית שלא עבדה יום אחד מרגע שעלתה לארץ. הם לא רגילים לעולם התעסוקה הישראלי, והתפיסה העצמית שלהם לא מאוד גבוהה. שניהם לא יכוונו לתפקידים מתגמלים במקומות עבודה "שווים", בראש וראשונה משום שהם לא מאמינים בערך של עצמם.מה יקרה להם כשיתחילו לארח אנשים בבית שלהם? מה יקרה כשיתחילו לשאול אותם שאלות אמיתיות, ויגלו שהתשובות וההסברים שלהם לא פחות ממרתקים? כמובן שהערך העצמי שלהם יעלה, והתפיסה העצמית שלהם תשתנה לטובה. אדם שכזה ייכנס לראיון עבודה כאשר הוא משדר בטחון (לפחות יחסי) בערך שלו, ולכן הסיכוי שלו למצוא את עצמו בתפקיד מספק וטוב – גבוה יותר.במילים אחרות – ה"וואו" שקבוצה משדרת כלפי המארח שלה, במידה והוא "ואו" אותנטי, הוא ה"אקסלרטור" – מעין מאיץ חלקיקים – שגורם לשינוי החברתי.דוגמא לכך תוכלו למצוא בבית אמבוסה, אצל המאהלים הבדואים בדרום ועוד. הכשרה מקצועיתברחבי הארץ פזורים כמה עשרות מיזמים שנותנים הכשרה מקצועית לאוכלוסיות הזקוקות לכך. הממשק לתחום התיירות בתחום הזה הוא מוגבל, אבל מאוד יעיל במקומות שבהם הוא מתקיים, בעיקר במסעדות וקונדיטוריות שבהם נוער בסיכון מקבל הזדמנות לעבודה לגיטימית, עובדה שמצמצמת את הסיכוי שלו להתדרדר אל חיי רחוב. מקומות כאלה מציעים שירות בטווח מחירים רחב למדי, החל מקודנדיטוריות שמציעות "על הדרך" קופסת עוגיות במחירים הנהוגים בשוק, ועד למסעדות כמו "מטעים" בגן הנדיב (ליד זכרון) "אנה" בירושלים ו"ליליות" בתל אביב, שמציעים אירועים מפוארים במחיר המתאים לאירוע מפואר.בעוד שהמקומות האלה בדרך כלל לא מציעים חוויית מפגש מיוחדת, מצד אחד, הם מציעים מידע מדיד וברור בנוגע להשפעה החברתית שלהם, מידע שקשה מאוד לבדוק במודל הקודם.דוגמא לכך כמו שהוזכר תוכלו למצוא במסעדת "אנה" בירושלים. חשיפה תרבותית זה שונה רק במעט מהסעיף הראשון המדבר על העצמה ומתן במה, ובמקרים רבים מגיע ביחד. נסביר את זה כסיפור: כאשר עובדי חברה מסוימת מבקרים אצל אוכלוסיה שאיננה חלק מהמיינסטרים הישראלי, למשל אצל אישה חרדית, הם נחשפים אליה באופן בלתי אמצעי. היכולת שלהם, אחרי ביקור שכזה, לקלוט אדם מרקע חרדי אל שורות העובדים בחברה היא גבוהה יותר מאשר לפני הביקור. במילים אחרות – החשיפה ל"אחר" מקלה עליו את ההשתלבות בחברה, גם בלי קשר למה שקורה אצלו.דוגמא לכך תוכלו למצוא אצל מיזמים שיכירו לכם את העולם החרדי כגון רותי. יצירת הכנסהבנוסף לכל מה שכבר נאמר, ברור שיצירת הכנסה נוספת היא משמעותית ביצירת ניידות חברתית של קבוצות מוחלשות. סכומים שנראים זניחים בעיני בני העשירונים האמצעיים, הם משמעותיים מאוד עבור מי שנמצא בעשירונים הנמוכים יותר, ואלה הם במקרים רבים מי שאצלם מתקיים "אירוח ביתי".  דוגמא לכך תוכלו למצוא אצל כולם, אבל דוגמא מייצגת טובה היא "על הגל" ו"זיו נעורים".  

טיול חברתי במסוק!

טיול מוסק הוא כלי נהדר לשילוב בין חוויות מאוד שונות זו מזו, בואו תראו איך החיבור הזה עובד יפה בשבילכם. הנה שתי הצעות לטיול. אלה הן כמובן הצעות רעיוניות בלבד, ואפשר לשלב מרכיבים שונים כאוות נפשכם. באמצעות שיתוף הפעולה החדש שלנו עם "Israel Helicopters" תוכלו לשלב בין הפינוק ותחושת התעופה של מסוק, לבין המבט המיוחד של התיירות החברתית. צפונה בין אוכלוסיות ונופים:הטיול שלכם יתחיל בכל נקודה מרכזית שנוחה לכם – תל אביב, ירושלים והסביבה או כל מקום אחר. במשך קצת פחות משעה, תראו מקומות מוכרים יחסית, אבל מזווית מאוד שונה. מבט מלמעלה על קו החוף המוכר, יראה לכם אותו פתאום אחרת – תראו את קיסריה והכרמל, תראו מלמעלה את אזור השרון, את שפלת החוף ואת אזור המרכז, ומצד שני תראו את הרי שומרון קרובים מאוד.אחרי כשעה טיסה, תתחילו להנמיך ותבואו לפגוש, בגובה העיניים, פרויקט חברתי מרתק – יקב טוליפ. יקב טוליפ הוא יקב הבוטיק הגדול בארץ, הוא שוכן בתוך כפר תקווה, ומעסיק אנשים בוגרים עם צרכים מיוחדים – מודל תעסוקה ייחודי בארץ של מגורים מותאמים בראיה רחבה מאוד.אחרי הביקור, תמריאו להמשך הטיול שלכם, תשקיפו מלמעלה על הרי הכרמל והגליל התחתון, ותראו איך הגליל התחתון הופך בפתאומיות לתלול ומרשים הרבה יותר כאשר חוצים את בקעת בית הכרם ועולים אל הגליל העליון.העצירה הבאה תהיה בגלידה בוזה בסאסא. זהו עסק שמאחוריו מסתתר סיפור מרתק: הגלידה הוקמה ומנוהלת על ידי שני חברים, האחד יהודי והשני ערבי, והמפגש איתם מעורר למחשבה רבה על סגנון החיים הדומה והשונה, על האתגרים של החברה הישראלית כיום, ועל האפשרות, אולי, לעקוף חלק מהבעיות בכך שמסתכלים על דברים בגובה העיניים, במקום לנסות ולפתור קשיים באמצעות מבט מלמעלה.ניתן לשלב תחנות נוספות בסביבה כגון המסעדה המשובחת בג'יש, או נקודות עניין אחרות.החזרה לאזור המרכז היא שוב לאורך קו החוף שבו, אם תצאו לטיול בשעות הצהריים, הרי שבדרך חזרה תצפו בשקיעה מכיוון מעט-פחות שגרתי. דרומה: גם כאן, הטיול שלכם יתחיל בכל נקודה שנוחה לכם. אתם בוחרים אם להמריא מאזור ירושלים, תל אביב או כל מקום אחר, ומכאן תטוסו דרומה. תוכלו לצפות מלמעלה איך הנוף לאט לאט משתנה, וסגנון הבנייה מתאים את עצמו יותר ויותר לפריפריה, למדבר, ולסגנון החיים הקהילתי יותר שמציעים יישובי מערב הנגב. תגיעו במהלך טיסה בת כ-20 דקות אל אשקלון, ומשם בנסיעה אל מושב נתיב העשרה, שם תוכלו לפגוש בגובה העיניים את היזמת שמאחורי "נתיב לשלום", צמרת זמיר. לפני מספר שנים החליטה צמרת שהיא תוסיף מעט אופטימיות לחומת המגן שנבנתה בין המושב שלה לבין רצועת עזה, ומאז היא מובילה מבקרים לקחת חלק ביצירת פסיפס ענק הפונה כלפי הרצועה.משם תמשיכו בטיסה קצרה אל אופקים, לסיור רגלי, רכוב או באופניים ולמפגש עם פעילים בעיר. הסיור הזה מפגיש את המטייל עם הסיפור של עיירות פיתוח בארץ בכלל – איך הן הוקמו וכיצד אפשר היום לשנות בהן את תמונת המצב.במהלך החזרה לכיוון הבית אפשר לעצור בתחנה נוספת לאירוח ביתי, להיכרות עם אוכלוסיות נוספות או פשוט לחזור בהדרגה ולראות מלמעלה איך הפריפריה מפנה, לאט לאט, מקום למרכז. ​

פוסט אורח: רחלי כהן קינן מספרת איך נולד לוגו "רותם" - תיירות חברתית​

רחלי כהן קינן מספרת על ההגיון שמאחורי עיצוב הלוגו: כמו תמיד, כאשר עומדים לעצב לוגו חדש מתחילים במחקר וחשיבה מקדימה. בודקים מה קורה אצל המתחרים מבחינה עסקית ועיצובית ועורכים ניתוח של החברה אותה אנו מעוניינים למתג במטרה למצוא את הייחוד והבידול שלה מול המתחרים. לא תמיד קל למצוא את השוני והייחוד של החברה, אך במקרה של "רותם" זה דווקא היה קל ופשוט: רותם היא חברה המציעה אטרקציות תיירותיות ופונה לקבוצות ולסוכני נסיעות. עד כאן – שום דבר בלתי רגיל. אבל אז מגיע הטוויסט המעניין - מעבר לגיבוש ול"פאן" האטרקציה האמתית באתרים שרותם מציעה היא המפגש האנושי הייחודי המתקיים בין המארחים לבין הקבוצה. רותם מציעה חוויה תיירותית מועשרת: כיף ועניין המשולבים עם ערכים חברתיים ותרומה לקהילה. מכאן התגבש הקונספט שהיווה בסיס לסקיצות: אווירת טיול כיפית וקלילה עם דגש על מפגש אנושי. הצבעים שנבחרו ללוגו לקוחים מנוף הטיולים הישראלי המוכר לנו: חאקי, ירוק ותכלת. הטיפוגרפיה לא לוקחת את עצמה יותר מדי ברצינות. שם החברה בפונט כתב יד קליל, השורה מתחתיה בפונט מרובע אמנם אך לא רשמי. האייקון המלווה את שם החברה נוצר מאיור שכולנו כבר מזהים כמציין מיקום גיאוגרפי. מה שמתרחש בתוך האיור הוא ייצוג של המפגש האנושי שמקבל פה נראות מאוד בולטת ומרכזית.  כמו כן יש התחכמות והשתעשעות גרפית בלוגו בכך שאנו רואים בו זמנית פנים פרונטליות ושני פרצופים בפרופיל הפונים אחד כלפי השני ומחייכים, כי תיירות חברתית זה פשוט כיף! ​

אוכל חברתי

הנה עוד אחד מהאתגרים של התיירות החברתית:  בהרבה מקרים בתיירות החברתית, מדובר על עסקים קטנים יחסית, שקשה להם לקלוט קהל רחב והם מעדיפים לקבל קבוצות בתיאום. אבל חריג בנושא הזה הוא תחום ההסעדה. בארץ קיימות כמה מסעדות ברמות שונות ובמקומות שונים, שמעסיקות בני נוער בסיכוי, ובכך מאפשרות להם להתנסות בעבודה מסודרת, לרכוש הרגלי עבודה, ולהגדיל את סיכוייהם להמשך חיים נורמטיבי. אז אם רציתם לבקר באתרי תיירות חברתית, אבל לא הסתדר מסיבה כזאת או אחרת, עדיין אפשר ללכת על "אוכל חברתי", ואם אתם מטיילים בחופשה עם ילדים – הם גם יכולים ללמוד מזה משהו על הדרך. אם לא צויין אחרת – אין צורך לתאם. סעו לפי המפה המוטעמת באתר. הנה הקישורים לכל הדפים העוסקים באוכל, מדרום לצפון:  מצפה רמון ערדרינגלבלום תל אביב - ליליות ירושלים - אנהמטעים (גן הנדיב ליד זכרון יעקב) סאסאכפר וורדים​

סיפור ההקמה

מדי פעם עולה השאלה מאיפה צץ הרעיון של תיירות חברתית. ובכן, הכל התחיל בוואדי א-ריחא, מצפון למצפה רמון, כפר קטן ולא מוכר. באותה תקופה העברתי קורס בכפר, שמטרתו היתה ללמד אותם איך להדריך. זה נשמע, על פניו, די פשוט: מדובר על אנשים עם ידע נרחב בנוגע למסורת שלהם, המסורת הבדואית, ואני הייתי אמור "בסך הכל" ללמד אותם איך להעביר הלאה את התחושות ומעט מן הידע. אלא שכמובן שה לא היה פשוט כפי שזה נשמע כלל ועיקר. למעשה, המשימה באמת היתה להפוך קבוצת שתקנים לחבורה של דברנים יוזמים. ממש "היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו".אתגר משמעותי נוסף היה בעובדה שהם ראו את הזהות הבדואית שלהם כנטל ועלי היה להפוך אותה לנכס, תוך שימוש בכלי המופלא הקרוי "תיירות".לשמחתי, ליוו את הקורס אנשים נבונים ורחבי לב – סלמן סדאן ורז ארבל – שהבינו את המשמעות החברתית של התהליך, לצד התהליך המקצועי-הכשרתי שהתחולל.  לאורך קורס בן מספר חודשים בו המשתתפים תרגלו מגוון סוגי הדרכה, התחולל תהליך מרתק של זקיפת קומה ובניית מעין "גאוות יחידה". התלמיד שהתבייש, התחילת הקורס, לספר על חוויותיו כילד בכפר, הפך לזה שיוזם את השיחות עם ילדים, ומלמד אותם איך לשחק בלי שיש מולם מסכים מסוגים שונים. הבחור שהתבייש בשל התדמית הבעייתית שיש לציבור הבדואי בארץ, הפך את הנקודה הזאת לנקודת הפתיחה של הדרכות שלו מול מבוגרים.במילים פשוטות: מושא הבושה שלהם הפך לגאווה.  מכאן קצרה הדרך להבנה שאת אותו התהליך בדיוק, ניתן ליישם במקומות ובציבורים אחרים בארץ ובעולם. בשנת 2012 הקמתי בשיתוף עם עמותת "חברים בטבע" את מיזם האירוח "בית אמבוסה", וכעת אני מרכז כאן את כל המידע על אתרים וארגונים מסוג זה בארץ, מלוה אותם ומסייע להם.החזון שלי הוא לראות את התיירות החברתית משתלבת כנורמה בכל טיול או יום כיף של קבוצת מטיילים ישראלית. אז כשאתם מתכננים טיול – חפשו אתרי תיירות חברתית.  

...
...