אתגרים ייחודיים לתיירות חברתית, ואיך להתמודד איתם
לתיירות החברתית יש אתגרים ייחודיים משלה, וכדאי לדעת איך להתמודד איתם, וכך להנות הרבה יותר מהמגזר המיוחד הזה. הנה כמה מהאתגרים הייחודיים, והצעות להתמודדות.
רלוונטיות או חוסר רלוונטיות: במפגש בין-אישי נחשפות נקודות דמיון ושוני בין תרבויות. התייר, שחושב שהוא עומד לשמוע סיפור של מישהו "אחר" או "שונה", מגלה לפתע נקודות דמיון מפתיעות לחייו שלו. נקודות הדמיון הללו יוצרות תחושה של רלוונטיות ושל קשר עמוק, בין התייר לבין המארח המקומי. אותה רלוונטיות היא, אם כן, המפתח לכך שחוויית המפגש תהיה חוויה משמעותית ונעימה עבור שני הצדדים. נקודה זו תעבור כחוט השני לאורך הדוגמאות המובאות בהמשך. כדי ליצור רלוונטיות אין תחליף להבנה מעמיקה של התרבות ממנה מגיע התייר מצד אחד, ושל מושא המפגש מצד שני.
אותה רלוונטיות היא המפתח לכך שחוויית המפגש תהיה משמעותית ונעימה עבור שני הצדדים.
להלן מספר נקודות כשל שמאפיינות תיירות מפגשים. כאשר הרלוונטיות של המפגש נשמרת, והעבודה מצד המארגן נעשית בצורה מקצועית, קל יחסית להתגבר על אתגרים אלו.
פולקלור או שטחיות? מפגש אנושי יכול להתחיל מחוויה של פולקלור – ריקוד, מוזיקה, אוכל וכד'. אלה הם כלים שיכולים לפתוח צוהר אל העולם המקומי המיוחד, אולם אפשר וכדאי להעמיק אל מעבר לפני השטח. חוויה שבה מכירים את האתגרים של חברה אחרת היא חוויה שלא בקלות תישכח, למרות, ואולי בגלל, שהיא פחות "סטרילית".
כיצד להימנע משטחיות?
תיאום ציפיות מול הספק: כאשר ברורה הציפייה למפגש משמעותי ומעמיק, קל יותר למארחים לעמוד בה.
מורה הדרך חייב להכיר לעומק את התרבות שבה עוסקים באותו מפגש. היכרות כזאת תאפשר לו\לה לשאול "שאלות טריגר", שיגרמו למפגש להתקדם ולהיות משמעותי ועמוק יותר.
פירוט יתר וחוסר מיקוד: במקרים רבים מדובר במארחים שהאירוח וההדרכה אינם המקצוע העיקרי שלהם, אלא היתרון המשמעותי שלהם הוא בהיכרות האינטימית עם התרבות שהם מציגים. לעתים המפגש של מארח שכזה עם קהל חסר רקע, גורם לכך שהשיחה עוסקת באופן מוגזם בנושאים שוליים באופן מפורט מדי/שאינם מצדיקים מיקוד כזה.
כיצד להימנע מחוסר מיקוד?
בחירה של נושא אחד כנושא מרכזי שבו המפגש יעסוק. לעיתים עולה חשש שהתיירים "יפסידו" נושאים אחרים, אולם אין צורך לחשוש משום שבכל מפגש אנושי, גם כאשר הוא ממוקד מאוד, עולים מגוון נושאים אחרים הקשורים לנושא העיקרי. המיקוד בנושא אחד מרכזי גורם לכך שההדרכה ברורה ומובנת לתייר.
חשובה ההבנה של מורה הדרך לגבי טיב המפגש, הרקע התרבותי, והייחוד של קבוצת האוכלוסייה עמה מתרחש המפגש. מורה הדרך חייב להכיר גם את האתגרים היומיומיים העדכניים ולא רק את ההיסטוריה של אותה קבוצה.
אפולוגטיקה: לעיתים קרובות, מארחים שאינם מדריכים מקצועיים נוטים ליפול אל סגנון אפולוגטי בזמן ההדרכה. משפטים כגון "אולי זה לא בדיוק מה שאתם רגילים לראות אבל...."; "אנחנו יודעים שאתם רגילים ל.... אבל....", נאמרים לעתים על ידי קבוצות אוכלוסייה שונות שאצלן קורים מפגשים. משפטים כאלה נאמרים מתוך כוונה טובה, אך יוצרים אי נעימות משני הצדדים: המארח והמתארחים.
כיצד להימנע מאפולוגטיקה?
בשלב ההזמנה, מומלץ להגדיר לספק נקודה או נושא מרכזי שבו הקבוצה מתעניינת. גם אם המפגש הוא הצעה של הסוכן המארגן, ולא דרישה של הקבוצה, מיקוד בנושא מרכזי מונע גלישה אל התנצלויות, משום שהוא שם את המומחיות בידי המארח של המפגש.
זמן קצר לפני הגעת הקבוצה, טלפון מצד מורה הדרך או ראש הקבוצה, ובו נאמר למארח שהקבוצה מעוניינת במפגש, וממקד את הנושא המרכזי, יוצר שוב מצב כפי שהוזכר לעיל, שבו המומחיות היא בידי המארח ועל כן אין מקום או צורך באפולוגטיקה.
במקרים רבים, קבוצת אוכלוסייה שמארחת קבוצת תיירים, מקבלת מהמפגש לא פחות ממה שמקבל התייר. כאשר התיירים מבינים את העובדה שקיימת כאן תרומה הדדית, המפגש מקבל אופי שונה מאוד. כדי שהתייר\ת יבין את העובדה שהוא למעשה תורם משהו, ולא רק מקבל שירות תמורת תשלום, מורה הדרך צריך להסביר את טיב המפגש מבעוד מועד.
מחסום שפה ויצירת חוויה: לעתים התייר מעוניין להיפגש עם קבוצת אוכלוסיה שבה קשה למצוא מישהו שמדבר בשפתו. המפגש יכול בכל זאת להיות משמעותי אם יוצרים אותו תוך חוויה בלתי אמצעית, שמתווכת, בלית ברירה, על ידי מתרגם. לדוגמא, מטיילים סיניים שהתעניינו בחוויה של חיי קיבוץ, חוו חוויה עמוקה למרות פערי השפה, כאשר ניגשו לגינה קהילתית של קיבוץ עירוני, וקטפו ירקות שונים יחד עם אנשי הגינה. ההסבר הראשוני אמנם לקה בחסר בשל פערי התרגום, אך עיקרי הדברים הובנו, והאווירה שיצרו אנשי הקיבוץ העירוני חצתה את מחסום השפה.
