סיפור ההקמה

מדי פעם עולה השאלה מאיפה צץ הרעיון של תיירות חברתית. ובכן, הכל התחיל בוואדי א-ריחא, מצפון למצפה רמון, כפר קטן ולא מוכר. באותה תקופה העברתי קורס בכפר, שמטרתו היתה ללמד אותם איך להדריך. זה נשמע, על פניו, די פשוט: מדובר על אנשים עם ידע נרחב בנוגע למסורת שלהם, המסורת הבדואית, ואני הייתי אמור "בסך הכל" ללמד אותם איך להעביר הלאה את התחושות ומעט מן הידע. אלא שכמובן שה לא היה פשוט כפי שזה נשמע כלל ועיקר. למעשה, המשימה באמת היתה להפוך קבוצת שתקנים לחבורה של דברנים יוזמים. ממש "היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו".

אתגר משמעותי נוסף היה בעובדה שהם ראו את הזהות הבדואית שלהם כנטל ועלי היה להפוך אותה לנכס, תוך שימוש בכלי המופלא הקרוי "תיירות".

לשמחתי, ליוו את הקורס אנשים נבונים ורחבי לב – סלמן סדאן ורז ארבל – שהבינו את המשמעות החברתית של התהליך, לצד התהליך המקצועי-הכשרתי שהתחולל. 

לאורך קורס בן מספר חודשים בו המשתתפים תרגלו מגוון סוגי הדרכה, התחולל תהליך מרתק של זקיפת קומה ובניית מעין "גאוות יחידה". התלמיד שהתבייש, התחילת הקורס, לספר על חוויותיו כילד בכפר, הפך לזה שיוזם את השיחות עם ילדים, ומלמד אותם איך לשחק בלי שיש מולם מסכים מסוגים שונים. הבחור שהתבייש בשל התדמית הבעייתית שיש לציבור הבדואי בארץ, הפך את הנקודה הזאת לנקודת הפתיחה של הדרכות שלו מול מבוגרים.

במילים פשוטות: מושא הבושה שלהם הפך לגאווה. 

מכאן קצרה הדרך להבנה שאת אותו התהליך בדיוק, ניתן ליישם במקומות ובציבורים אחרים בארץ ובעולם. בשנת 2012 הקמתי בשיתוף עם עמותת "חברים בטבע" את מיזם האירוח "בית אמבוסה", וכעת אני מרכז כאן את כל המידע על אתרים וארגונים מסוג זה בארץ, מלוה אותם ומסייע להם.

החזון שלי הוא לראות את התיירות החברתית משתלבת כנורמה בכל טיול או יום כיף של קבוצת מטיילים ישראלית. אז כשאתם מתכננים טיול – חפשו אתרי תיירות חברתית.