מה הופך תיירות לחברתית?​

אז מה הופך תיירות לחברתית?

-----

זו שאלה שעולה די הרבה. מה מגדיר אתר תיירות כאתר תיירות חברתית?

במהלך סוף השבוע האחרון עלה לאתר וואלה מאמר של התאחדות סוכני הנסיעות (קישור כאן), שמראה שהמונח הזה הפך כבר לבאז-וורד שחובה להשתמש בו, אבל איך בוחנים אתר בהיבט חברתי?

כאן אנחנו אומרים דבר פשוט. חברתי פירושו לסייע לניידות (מוביליות) חברתית של שכבות חלשות. אם האתר שבו אני מבקר מייצר תהליך, שמסייע למישהו מעשירון 2 לטפס לעשירון 3, אז מדובר על אתר חברתי.

ואם לא? אין בכך דבר רע, אבל זה לא נחשב כאן כאתר חברתי.

זו הסיבה שבגללה בכל עמוד כאן יש שורה "ערך חברתי". האתרים המופיעים כאן צריכים להגיד במשפט קצר וברור מה מנגנון העשייה החברתית שלהם. (ומובן כמעט-מאליו, שאם המוצר לא מספיק טוב בשביל עולם התיירות אז הוא לא יוכל להיות כאן). אבל מכיוון שבדפי האתר זה תמיד מופיע כמשפט בודד, אולי כדאי סוף סוף להתעכב על המודלים השונים ולהסביר אותם.

מתן במה והעצמה

דמיינו בחור בדואי, שחי בפזורה הדרומית של הנגב או אישה אתיופית שלא עבדה יום אחד מרגע שעלתה לארץ. הם לא רגילים לעולם התעסוקה הישראלי, והתפיסה העצמית שלהם לא מאוד גבוהה. שניהם לא יכוונו לתפקידים מתגמלים במקומות עבודה "שווים", בראש וראשונה משום שהם לא מאמינים בערך של עצמם.

מה יקרה להם כשיתחילו לארח אנשים בבית שלהם? מה יקרה כשיתחילו לשאול אותם שאלות אמיתיות, ויגלו שהתשובות וההסברים שלהם לא פחות ממרתקים? כמובן שהערך העצמי שלהם יעלה, והתפיסה העצמית שלהם תשתנה לטובה. אדם שכזה ייכנס לראיון עבודה כאשר הוא משדר בטחון (לפחות יחסי) בערך שלו, ולכן הסיכוי שלו למצוא את עצמו בתפקיד מספק וטוב – גבוה יותר.

במילים אחרות – ה"וואו" שקבוצה משדרת כלפי המארח שלה, במידה והוא "ואו" אותנטי, הוא ה"אקסלרטור" – מעין מאיץ חלקיקים – שגורם לשינוי החברתי.

דוגמא לכך תוכלו למצוא בבית אמבוסה, אצל המאהלים הבדואים בדרום ועוד.

הכשרה מקצועית

ברחבי הארץ פזורים כמה עשרות מיזמים שנותנים הכשרה מקצועית לאוכלוסיות הזקוקות לכך. הממשק לתחום התיירות בתחום הזה הוא מוגבל, אבל מאוד יעיל במקומות שבהם הוא מתקיים, בעיקר במסעדות וקונדיטוריות שבהם נוער בסיכון מקבל הזדמנות לעבודה לגיטימית, עובדה שמצמצמת את הסיכוי שלו להתדרדר אל חיי רחוב. מקומות כאלה מציעים שירות בטווח מחירים רחב למדי, החל מקודנדיטוריות שמציעות "על הדרך" קופסת עוגיות במחירים הנהוגים בשוק, ועד למסעדות כמו "מטעים" בגן הנדיב (ליד זכרון) "אנה" בירושלים ו"ליליות" בתל אביב, שמציעים אירועים מפוארים במחיר המתאים לאירוע מפואר.

בעוד שהמקומות האלה בדרך כלל לא מציעים חוויית מפגש מיוחדת, מצד אחד, הם מציעים מידע מדיד וברור בנוגע להשפעה החברתית שלהם, מידע שקשה מאוד לבדוק במודל הקודם.

דוגמא לכך כמו שהוזכר תוכלו למצוא במסעדת "אנה" בירושלים.

חשיפה תרבותית

זה שונה רק במעט מהסעיף הראשון המדבר על העצמה ומתן במה, ובמקרים רבים מגיע ביחד. נסביר את זה כסיפור: כאשר עובדי חברה מסוימת מבקרים אצל אוכלוסיה שאיננה חלק מהמיינסטרים הישראלי, למשל אצל אישה חרדית, הם נחשפים אליה באופן בלתי אמצעי. היכולת שלהם, אחרי ביקור שכזה, לקלוט אדם מרקע חרדי אל שורות העובדים בחברה היא גבוהה יותר מאשר לפני הביקור. במילים אחרות – החשיפה ל"אחר" מקלה עליו את ההשתלבות בחברה, גם בלי קשר למה שקורה אצלו.

דוגמא לכך תוכלו למצוא אצל מיזמים שיכירו לכם את העולם החרדי כגון רותי.

יצירת הכנסה

בנוסף לכל מה שכבר נאמר, ברור שיצירת הכנסה נוספת היא משמעותית ביצירת ניידות חברתית של קבוצות מוחלשות. סכומים שנראים זניחים בעיני בני העשירונים האמצעיים, הם משמעותיים מאוד עבור מי שנמצא בעשירונים הנמוכים יותר, ואלה הם במקרים רבים מי שאצלם מתקיים "אירוח ביתי".  

דוגמא לכך תוכלו למצוא אצל כולם, אבל דוגמא מייצגת טובה היא "על הגל" ו"זיו נעורים".